.: ינואר 2011

משפחת ורסנו

במשפחת ורסנו 5 נפשות: אמי, טל נוי, גדלה בהוד-השרון ולה שני אחים. עוד בהיותה ילדה קטנה, חלמה להיות אחות בבית חולים, בצבא הייתה חובשת וכאשר השתחררה מהצבא למדה בבית ספר לאחיות וכיום מנהלת מחלקה פנימית בבית החולים בלינסון של מרכז רפואי על שם רבין. אמי כיום בת 40 נשואה עם שלושה ילדים.
אבי, משה ורסנו, גדל בשדרות ירושלים ביפו ולו אחות צעירה ממנו ב 5 שנים. אביו של אבי נפטר כאשר אבי היה בן 12, כשנה לפני חגיגת בר מצוותו. לאבי כיום יש עסק מצליח של סריקת מסמכים. אבי כיום בן 50 נשוי עם שלושה ילדים.
אחי הגדול תום בן 15 לומד בבית ספר תיכון כצנלסון בכפר סבא בכיתה י'. אחי מצליח בלימודים ומשתתף בחוג פסנתר ומנגן כבר שנתיים.
אחי הצעיר גלעד לומד בבית הספר היסודי נוף-צורים בצור יגאל בכיתה ד' ומצליח בלימודים.
הוא משתתף בתנועת הצופים ובחוג טניס כבר שנה שנייה.

סיפורו של חפץ

את המכתב הבא כתב הסופר המפורסם מרטין בובר אשר נולד ב-8 בפברואר 1878 ונפטר ב-13 ביוני 1965. הוא היה משורר ידוע אשר שלח את מכתב זה כתשובה למכתב ששלח אביו של סבי שבו כתב ממיטב השירים שלו. בצעירותו אביו של סבי רצה להיות משורר ולכן כתב שירים והחליט לשלוח אותם למשורר מרטין בובר שיקרא אותם וייתן את חוות דעתו. המכתב נכתב בגרמנית ספרותית, תורגם לגרמנית מדוברת ולעברית. במכתב התפעל מרטין בובר מהשירים שכתב לו אביו של סבי, הוא טען כי ניכר שיש לו כישרון לכתיבת שירים אך לא מספיק עדיין בשביל לפרסמם בספר משלו. אביו של סבי התאכזב מתשובתו אך לא חדל לכתוב שירים עד ימיו האחרונים.

קריאה לעזרה

במכתב הבא מוצגת קריאה לעזרה אשר כתב סבו של סבי פישל אשר נספה בשואה.

בשנת 1939 נכתב המכתב שבו פישל מבקש לעלות לארץ עם אשתו ולחיות עם שלושת ילדיהם אשר עלו לארץ לפני המלחמה וביניהם אביו של סבי. בארץ ישראל לא אישרו את הבקשה ולכן משם הועברו למחנות ההשמדה ונספו. פישל היה ספר סת"ם ומן הסתם ידע עברית. פישל ופרידה חיו בגרמניה משם גורשו לפולין וידעו שמצבם קשה. לאחר שבארץ לא אישרו את הבקשה הועברו פישל ופרידה למחנות השמדה ושם נספו. את המכתב מעביר סבי בימים אלו למוזאון "יד ושם".

שרונה

שרונה היא מושב חקלאי במזרח הגליל התחתון, סמוך לבקעת יבנאל, על הדרך מכפר תבור לכנרת, בתחום המועצה האזורית הגליל התחתון. שמו ניתן לו על שם ח'ירבת סרוניה הסמוכה.
ההתיישבות הראשונה במקום הוקמה בשנת 1913 כחווה חקלאית של חברת "אחוזה שיקגו", שנקראה "חוות רמה". משפרצה מלחמת העולם הראשונה. נפסקה הזרמת הכספים מארצות הברית והיישוב ניטש זמנית. לאחר המלחמה התיישבה בשרונה קבוצת רועי צאן מארגון "הרועה", אולם כעבור כשנתיים עזבו את המקום והצטרפו לגדוד העבודה. ב-1920 שבו כמה ממשפחות "אחוזה שיקגו" למקום, אך האחרונות שבהן עזבו ב-1928.
המושב הוקם מחדש ב-1938 על ידי עולים מפולין כיישוב חומה ומגדל. אביו של סבי אריה הגיע לשרונה ב-23 באוגוסט 1942 ארבע שנים לאחר הקמת המושב. ממכתבים שכתב לאימה של סבי שושנה הם חיו באוהלים. הוא תיאר את החיים שם כקשים במיוחד הם עבדו בחקלאות היה לכולם מטבח משותף וחיו כקיבוץ. הם היו עושים תורנות בהובלת מים למושב ובשמירות לילה.

.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

סיפור חיים